ת"א 7276-09-23

תקציר

בית המשפט מצא כי התובע הלווה לנתבע 153,000 ₪ וכי הנתבע החזיר רק 15,300 ₪. השופט לא מצא את עדויות מי מהצדדים מהימנות, אלא ביסס את הממצאים העובדתיים על המסמכים שהוצגו. השופטת דחתה גם את טענות הנתבע לפיהן יש לדחות את התביעה בשל חוסר ספציפיות בהסכם, חזקת הכזב ואי הצגת השיקים על ידי התובע. לגבי האחרון קבעה השופטת כי בעוד שהחובה לפרוע את ההלוואה מושעית בדרך כלל עד להצגת הצ'קים, הרי שבמקרה זה הצ'קים נמשכו "עבור המוטב בלבד" ולא ניתן היה להעבירם. זה הפחית את הסיכון של תשלום כפול, אם כי זה לא ביטל אותו לחלוטין. לפיכך, השופט הורה לנתבע לפרוע את יתרת הסכום בסך 137,700 ₪, אך התנה החזר זה בכך שהתובע יעמיד לנתבע ערבות בנקאית שתגן עליו מפני הסיכון של כפל תשלום. ערבות זו צריכה להיות תקפה לשבע שנים והתובעת יכולה לנכות מסכום הערבות את שווי כל שיק שתציג לנתבעת. כמו כן הורה השופט לנתבע לשלם לתובע הוצאות ושכר טרחת עורך דין, בסך 17,000 ₪ ו-3,903.70 ₪ בהתאמה, שניהם בהפרשי הצמדה וריבית.