סע"ש 57818-11-18

תקציר

התובעת, אישה הרה, תבעה את מעסיקה בגין פיטורים שלא כדין, בטענה כי מדובר בניגוד לחוק עבודת נשים ולחוק שוויון הזדמנויות בעבודה. היא דרשה פערי שכר, פיצויים והטבות אחרות. בתוך כך, הנתבעת טענה כי לתובעת היו שתי תקופות עבודה נפרדות והיא התפטרה מעבודתה. בית הדין פסק לטובת התובעת וקבע כי העסקתה הייתה תקופה רצופה והיא פוטרה ללא סיבה. מהראיות עולה כי התובעת הועסקה בחודשים מרץ 2017 עד ינואר 2018, עם הפסקה קצרה של פחות מחודשיים, דבר שלא השפיע על רציפות העסקתה. בנוסף, בית הדין נתן תוקף למכתב הפיטורים שניתן לתובעת, בו נכתב כי פוטרה, והנתבעת לא הביאה ראיות מספיקות להוכיח אחרת. עוד קבע בית הדין כי הנתבעת ידעה על הריונה של התובעת לפני שפיטרה אותה, ועיתוי הפיטורים - זמן קצר לאחר שהודיעה על הריונה - הצביע על קשר בין שני האירועים. כתוצאה מכך, קבע בית הדין כי הנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח כי הפיטורים לא היו קשורים להריונה של התובעת, ולפיכך מדובר בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה. בגין כך, בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך 50,000 ₪ בגין נזק לא ממוני, אשר נבע גם מהיעדר שימוע לפני פיטורים. יתר על כן, מאחר שהתובעת הועסקה למעלה מחצי שנה, היה על הנתבעת לקבל היתר לפטרונה לפי חוק עבודת נשים, דבר שלא עשה. בית המשפט פסק לתובעת פיצויים שונים, בהם 150% משכרה בתקופת ההגנה, הפרשות מעסיק לפנסיה, פדיון חופשות, דמי הבראה ופיצויי פיטורים, בסך כולל של 127,403 ₪. כמו כן חויב הנאשם בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪.