סע"ש 55036-03-21

תקציר

התובע, עובד לשעבר של הנתבעת, תבע את הנתבעת בגין אי תשלום דמי עבודה שונים, לרבות פיצויי פיטורים, דמי חופשה, דמי הבראה, הודעה מוקדמת על תגמולי עובדים, תשלומים לקרן פנסיה וקצבאות כוננות. הנתבעת טענה כי התובעת הועסקה על בסיס שעתי וללא הגבלת זמן ולכן אינה זכאית למרבית ההטבות הנטענות. בית הדין מצא כי לתובע ולנתבעת היה חוזה העסקה ללא הגבלת זמן. מהראיות עולה כי תקופת העסקתו של התובע הייתה מיום 12.2.2015 ועד ליום 23.7.2015. השופטת הסכימה גם עם גרסת הנתבעת לאירועים סביב סיום העסקתה של התובעת, וקבעה כי התובעת פוטרה ללא שימוע והיא זכאית לפיצוי בגין כך. עם זאת, מאחר שהתובעת הועסקה פחות משנה, היא לא הייתה זכאית לפיצויי פיטורים, דמי חופשה או דמי הבראה. עוד קבע בית הדין כי התובעת קיבלה הודעה לעובד וכי הנתבעת העבירה תשלומים לקרן פנסיה עבור התובעת. לפיכך, נדחו טענות התובעת להטבות אלה. באשר לקצבת התורן, פסק בית המשפט לטובת הנתבעת, שכן לא היה הסכם חוזי המחייב תשלומים אלה, והתובעת לא הוכיחה כי אכן הייתה בכוננות שבועית כנטען. בסופו של דבר הורתה השופטת לנתבעת לשלם לתובע 4,000 ₪ כפיצוי בגין פיטורים שלא כדין ו-411.6 ₪ כדמי הודעה מוקדמת. הסכומים היו אמורים להיות צמודים למדד ולשאת ריבית כקבוע בחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא. כל צד היה אמור לשאת בהוצאותיו, וניתן היה לערער על פסק הדין בתוך 30 יום בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.