ע"א 5794/94

תקציר

בית המשפט העליון דן בערעור על פיצוי אלמנתו ובנותיו של ציון בן שבח, שנהרגו בתאונת דרכים. הנושא המרכזי היה קביעת כושר ההשתכרות של המנוח לפני התאונה, אשר השפיעה על סכום הפיצוי לתלויים בו. למרות שהכנסתו המדווחת של ציון לעובד הייתה נמוכה יותר, בית המשפט קבע כי הכנסתו גבוהה יותר, בהתבסס על הוצאות המשפחה, והעמיד את הכנסתו החודשית על 5,524 שקל ללא ניכוי מס הכנסה, מה שהוביל לערעור. הערעור ערער על תוקפו של השימוש בהכנסות לא מדווחות לצורך חישוב פיצויים, וטען כי בתי המשפט אינם צריכים להעניק פסיקות על בסיס הכנסה זו. בית המשפט העליון אישר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר לבחון את כושר ההשתכרות האמיתי על פני הכנסה מוצהרת לפיצויים, בהתאם לעקרונות דיני הנזיקין הנותנים עדיפות להפסדים כספיים בפועל. עם זאת, היא חייבה לנכות מס הכנסה מההכנסה המחושבת, תוך הכרה בכך שההכנסה הפנויה של המשפחה הייתה פחותה אילו שולמו המסים הנכונים. ערעורם הנגדי של המשיבים, שערערו על גיל הפרישה ועל הנחות התמיכה ששימשו בחישובים, נדחה. ההחלטה הדגישה את הבטחת הפיצוי ההוגן על בסיס הרווחים הריאליים, שאינו מוגבל בהצהרות הכנסה קודמות, תוך קביעה כי יש להתייחס לחבויות המס בנפרד. פסק הדין אישר מחדש תקדימים משפטיים וכוונות חקיקה סביב דיווח מס ופיצויים, ודחה גישה עונשית להכנסות לא מוצהרות לצורך קביעת פיצויים לתלויים.