עב"ל 378/97

תקציר

המערערת, שטענה כי היא תושבת ישראל, נדחתה תביעתה לקצבת ילדים על ידי המוסד בטענה שהיא מתגוררת מחוץ לגבולות ישראל. היא ערערה על החלטה זו לבית המשפט המחוזי בירושלים והציגה כמה ראיות לטובתה, אך תביעתה נדחתה שוב על סמך עדותו של דודה, טהא מוחמד סרחאן, שאמר כי היא מתגוררת ברצועת עזה. לאחר מכן ערער המערער על החלטה זו לערכאה גבוהה יותר, בטענה כי בית הדין האזורי הסתמך רבות על עדותו הסותרת של בן משפחה, שלא נרשמה במדויק על ידי חוקר המוסד, והתעלם מראיות אחרות שהציג המערער. עם זאת, בית המשפט העליון אישר את החלטת בית המשפט המחוזי, תוך שהוא מציין את התרשמותו החזותית והכוללת של בית המשפט קמא כעדיפה על זו של ערכאת הערעור, וציין כי המערער לא סיפק סיבה מספקת להפוך את החלטת הערכאה הנמוכה יותר. בית המשפט העליון הגיע למסקנה כי אין בסיס מוצק להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי, ודחה את הערעור.