עב"ל 33118-10-16

תקציר

במקרה שנדון בפני בית הדין נדחה הערעור על החלטת בית הדין האזורי, ואישר את פסק הדין המקורי שהתבסס על תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"א-1991. בית המשפט בחן את מושג המיקרוטראומה, הדורש על פי הדין להוכיח תנועות חוזרות ונשנות המבוצעות לאורך תקופה רצופה העלולה לגרום לנזק מצטבר. המערער, מכונאי במקצועו, טען כי משימותיו היומיומיות המגוונות, שכללו עבודות תחזוקה וטיפול במשיכה, כללו תנועות חוזרות ונשנות המספיקות כדי לטעון לפגיעה. עם זאת, מעדויות, לרבות של המערער והממונה עליו, עולה כי עבודתו הייתה מגוונת ולא כללה תנועות חוזרות ונשנות עקביות או בודדות לאורך פרקי זמן ארוכים הדרושים לביסוס מיקרוטראומה. טענת המערערת כי פרקי זמן קצרים שונים של הרמת ידיים יכולים להיחשב במצטבר כתנועות חוזרות נדחתה, שכן פעולות אלה היו משולבות במשימות שונות אחרות, ובכך מנעו יצירת דפוס מגובש וחוזר הנדרש על פי דין. כתוצאה מכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי אין תשתית עובדתית מספקת לטענת המיקרוטראומה, ועל כן התקבלה החלטת בית המשפט המחוזי. כן חויב המערער בהוצאות בסך 4,000 ₪ בגין הערעור. פסק הדין ניתן על ידי הנשיא, סגן הנשיא, השופט ונציגי ציבור מעובדים ומעסיקים, וההחלטה התקבלה סופית ביום 13.12.2017, בהיעדרם של הצדדים.