ת"א 21533-12-19

תקציר

התובעת, צלמת במקצועה, תבעה נתבעת בגין הפרת זכויות יוצרים וזכויות מוסריות לאחר ששיתפה פרסומת באתר האינטרנט שלה. בפרסומת הוצגה תמונה שצולמה על ידי התובע ללא הסכמתו. בית המשפט דחה את התביעה בשני טעמים. ראשית, נמצא כי השיתוף נופל בגדר הסכם אליו הגיע התובע בעבר עם אדם אחר, המתיר לו לעשות שימוש אישי בתמונה. תנאי הסכם זה פורשו ככוללים את מעשיו של הנתבע, במיוחד נוכח הקשר האישי בין היחיד לבין הנתבע. שנית, גם אם השיתוף לא היה מכוסה בהסכם, בית המשפט ראה את המעשה טריוויאלי. הנתבעת נענתה בתום לב לבקשה לשתף את הפרסומת, דבר שגרם לתובע נזק מזערי נוסף. הנתבעת הסירה את הפוסט ברגע שהתובע יצר איתה קשר. בנוסף, הפרסום הנטען השני נחשב אף הוא למעשה טריוויאלי הנובע מתקלה טכנית, וגם טענות הזכות המוסרית נדחו מאחר שהנתבע סבר באופן סביר כי מקור התצלום אישר את פרסומו. בית המשפט הדגיש את הצורך לאזן בין דיני זכויות יוצרים לבין חופש הפעולה של הציבור, וקבע כי הטלת אחריות על משתפי תוכן מקוונים תמימים תטיל עליהם נטל בלתי סביר. התובע חויב לשלם לנתבע הוצאות משפט בסך 15,000 ₪.