בש"פ 544/88

תקציר

בית המשפט העליון נתן פסק דין ביום 19.7.1988 בתביעה אזרחית בין שני צדדים, בה חויבו המשיבים לסלק משכנתאות על נכס שמכרו למבקשים. המבקשים ביקשו להאריך את המועד האחרון להגשת בקשה לדיון נוסף, אשר נדחתה על ידי בית המשפט ביום 21.10.88. פסק הדין הבהיר את פרשנותם של מספר תקנות וסעיפים הנוגעים למועדים פרוצדורליים, לרבות סדרי הדין בדיון נוסף, תקנות סדר הדין האזרחי וחוק הפרשנות. על פי תקנה 4 לסדרי הדין בדיון נוסף, המועד האחרון להגשת בקשה לדיון נוסף הוא 15 יום מיום מתן פסק הדין. בית המשפט קבע כי תקנה זו אינה תלויה בחוקים פרוצדורליים אחרים ומרמזת על כוונה לסיים הליכים שיפוטיים. באשר לחוק הפרשנות, הבהיר בית המשפט כי ימי מנוחה, הפסקה או שבתון נכללים בדרך כלל בחישוב המועדים למעט כאשר הם הימים האחרונים של התקופה. במקרה הנוכחי, פסק הדין ניתן בתקופת הפגרה, ובית המשפט קבע כי המועד האחרון להגשת בקשה לדיון נוסף הוא 3 באוגוסט 1988, שנדחה ל-1 בספטמבר 1988, שכן היום האחרון נפל על יום הפסקה. גם טענתם החלופית של המבקשים, שהתבססה על חשיבות העניין, נדחתה, שכן בית המשפט קבע כי פרשנותם של הסעיפים הרלוונטיים אינה מוטלת בספק וכל אי הבנה אינה מצדיקה את הארכת המועד. זאת ועוד, בית המשפט הסביר כי ההבדל בניסוח בין תקנה 4 לבין תקנות פרוצדורליות אחרות הנוגעות לדרישת "טעמים מיוחדים" אינו מהותי. המבקשים נשאו בהוצאות המשיבים, אשר הופחתו עקב היעדרותם של האחרונים במהלך ההליך.