ת"פ 38549-10-12

תקציר

התביעה האשימה את הנאשמת, גב' אולגה נווה, בביצוע גניבה בידי אדם מוסמך, הקבועה בסעיף 393(2) לחוק העונשין תשל"ז-1977. נטען כי נוה פנתה לנתבעת בבקשה שיסייע לה לרכוש דירה ונתנה לה 43,645 ₪ כבטוחה להצעת רכש. הנתבעת טענה כי כספה של גב' נווה ישמש למכרזים, אך לאחר שגב' נווה הפסידה במכרזים, הכסף נשמר ליציאה למכרזים נוספים. סכום זה נשאר אצל הנתבעת למעלה משנתיים, במהלכן דרשה גב' נווה את כספה בחזרה אך לא קיבלה מענה. הנתבעת טענה כי הכסף נשמר בחשבון נאמנות וכי אין באפשרותה להחזירו משום שבעלה, שהיה גם המתווך של גב' נווה, הורה לה שלא לעשות כן. הבעל טען שגב' נווה חייבת לו כספים בגין הוצאות. השופט מצא את המתלוננת, גב' נווה, כעדה אמינה, שדרשה את כספה בחזרה לאחר שגילתה כי המכרז באשקלון נערך ללא ידיעתה. מנגד, הנאשם ועד ההגנה, מר מוטי אלבז, הותירו רושם שלילי על השופט באשר לאמינותם. השופט הגיע למסקנה כי הנאשם שמר במרמה את כספה של המתלוננת לשימושה האישי והרשיע אותה בעבירת הגניבה. פסק הדין ניתן ב-7 במאי 2014.