עפ"ת 1101-02-23

תקציר

בפסק דין מפורט סטה בית המשפט מדעתו של בית משפט קמא בכך שהחליט להאריך את המועד למשפט בנסיבות חריגות למרות תשלום הקנס על ידי המערער. על פי סעיף 229(א) לחוק סדר הדין הפלילי, בפני מקבל הודעת קנס עומדות שלוש אפשרויות: לשלם את הקנס, לבקש ביטול או לבקש להישפט בטווחי זמן מוגדרים. תשלום הקנס נתפס בדרך כלל כהודאה באשמה ובהרשעה; עם זאת, קיימים חריגים אם בקשת ניסיון נדחתה בשל נסיבות בלתי נמנעות או אם קיימים טעמים מיוחדים המצדיקים משפט לאחר התשלום. בית המשפט מצא כי המערער הורשע שלא בצדק בשל הפרות פרוצדורליות של קצין האכיפה, שפעל בניגוד להנחיות מנהליות מבוססות. הוראות אלה מחייבות הקפדה עקבית אלא אם כן הן מוצדקות מטעמים מיוחדים, תוך שימת דגש על יישום שוויוני ולא שרירותי של חוקים. המערער לא יכול היה למנף עבירות אלה כדי להימנע מהרשעה בשל מעשיו של הקצין, שהובילו לעיוות דין. התיק עסק בסוגיות של רישום וציון עבירות תנועה, וצבירה לא נכונה של נקודות עקב הפרות פרוצדורליות של הרשויות, ולא התנהלותו של המערער. מצב זה הצדיק בחינה מחדש תחת "הגנה מפני צדק", והדגיש את הצורך במדיניות תביעה אחידה. בית המשפט קרא להתערבות, וציין חוסר עקביות באופן הטיפול בתיקים דומים במחוזות שונים ללא הצדקה ברורה, ובסופו של דבר הורה על הארכת מועד למשפט בעבירה ספציפית משנת 2018, תוך הכרה בזכותו של המערער לדיון חוזר הוגן בתיק.