ע"ו 19691-07-16

תקציר

הערעורים נסובים סביב פרשנותם של תיקון 19 לחוק נכי המלחמה הנאצי, המעניק לבן זוג של ניצול שואה שנפטר קצבה חודשית בסך 2,000 ש"ח, בתנאי שלא נישאו בשנית, ותיקון 5 לחוק גמלת ניצולי שואה, המשווה בין זכויותיהם של ניצולים שהוכרו על פי החוק הקודם לבין אלה שהוכרו על פי החוק האחרון. המערערים, שבני זוגם נפטרו בשנת 2013, טענו כי השפעתם המשולבת של שני תיקונים אלה, שהיו חלק מחבילת חקיקה לסיוע לניצולי שואה, מזכה אותם בקצבה החודשית. המשיב, לעומת זאת, טען כי לשונם הפשוטה של התיקונים ופרשנותם הסבירה אינם תומכים בטענות המערערים. בית המשפט, בדעת רוב, הסכים עם המשיב והדגיש כי הקצבה היא זכות חדשה ועצמאית המוקנית לבני זוג לפי תיקון 19, החלה רק ממועד חקיקת התיקון. זאת ועוד, הוראת שוויון הזכויות שבתיקון מס' 5 אינה חלה על המערערים, שכן זכויותיהם של בני זוגם לא נקבעו מכוח חוק נכי המלחמה הנאצי, אלא מכוח חוק ההטבות. השופטת גאולה לוין חלקה על כך, וסברה כי יש לפרש את התיקונים כך שיעניקו למערערים את הקצבה החודשית, שכן אם לא יעשו כן, יונצח אי שוויון בין קבוצות שונות של ניצולי שואה.