סע"ש 19530-01-20

תקציר

פסק דין זה דן בטענותיו של משגיח כשרות בדבר פיטורים שלא כדין מעבודתו במפעל בשר בארגנטינה, לשון הרע על נסיבות פיטוריו ופגיעה בחופש העיסוק. התובע טען כי עבודתו הופסקה ללא סיבה או שימוע מוצדקים, ותבע פיצוי כספי מהיבואן ומהרבנות הראשית. הוא גם תבע פיצויים בגין לשון הרע נגד רב קדוש שדיווח על פיטוריו לרבנות הראשית. בית הדין מצא כי היבואן, שריכז את העסקתו ושכרו של התובע, היה מעסיקה של התובעת ואחראי לפיטורים שלא כדין. היבואן חויב לשלם לתובע פיצויים לא ממוניים בסך 5,000 ₪ בגין אי ניהול הליך פיטורים תקין. באשר לתביעת לשון הרע, קבע בית המשפט כי דיווחו של הרב הקדוש לרבנות הראשית מוגן תחת הגנת הפרסום בתום לב, שכן הוא סביר ונעשה במענה לבקשת הרשות המוסמכת. לפיכך נדחו טענות התובעת נגד הרבנות הראשית והרב הקדוש בגין לשון הרע, פגיעה בחופש העיסוק ועוגמת נפש. התובע חויב לשלם לכל אחד מהנתבעים 2 ו-3 15,000 ₪ שכר טרחת עורך דין. פסק הדין קיבל חלקית את התביעה נגד היבואן, והורה להם לפצות את התובעת בגין הליך הפיטורים הפגום. תביעות התובע כנגד כל הנתבעים בגין נזקים ממוניים, עוגמת נפש ולשון הרע נוספת נדחו. הפער בין הסכומים הנתבעים לבין הסכומים שנפסקו גרם לכך שהתובע לא היה זכאי להוצאות או לשכר טרחת עורך דין. לכל הצדדים הייתה הזכות לערער על פסק הדין בבית הדין הארצי בירושלים בתוך 30 יום.