ת"א 11893-09-17

תקציר

התובע, שוכר ששכר שטח עסק למעדנייה, הגיש תביעה נגד הנתבעים – המשכירים – בגין אי תיקון נזילות בנכס המושכר, שגרמו לו למצוקה כלכלית ונפשית. הנתבעים טענו מנגד לדמי שכירות וארנונה שלא שולמו, וכן הגישו הודעת צד ג' נגד בעלי הדירה שמעל הנכס המושכר, בטענה כי הדליפה מקורה משם. השופט קבע כי הנתבעים הפרו את הסכם השכירות בכך שלא תיקנו את הנזילות באופן מיידי וכי הם גם לא גילו לתובע את הנזילות של השוכר הקודם. עם זאת, השופט דחה את התביעה לפיצויים כספיים – שהיוו את עיקר התביעה – מאחר שהתובע לא סיפק ראיות מספיקות להפסדים אלה. השופט פסק לתובע פיצוי בסך 25,000 ₪ בגין עוגמת נפש. באשר להודעת הצד השלישי, פסק השופט לטובת הצדדים השלישיים, וקבע כי הנתבעים לא הביאו ראיות מספיקות לכך שהנזילה מקורה בדירה לעיל. משכך, נדחתה גם התביעה שכנגד, שכן הנתבעים לא הוכיחו את אחריות הצדדים השלישיים להדלפה. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, שכן התובע הצליח להוכיח את הפרת החוזה על ידי הנתבעים, בעוד שרוב תביעתו לא צלחה. כמו כן, הצדדים השלישיים לא זכו בהוצאות, שכן הם לא אימתו מספיק את מקור הדליפה. פסק דין זה מקבל חלקית את תביעת התובע, פוסק לו פיצויים בסך 25,000 ₪ ודוחה את תביעתם שכנגד של הנתבעים ואת הודעת צד ג'. כל צד אחראי להוצאות המשפטיות שלו.