בש"פ 8914/23

תקציר

התיק עוסק בסקירה משפטית של החלטות בית הדין הרבני האזורי בירושלים בנוגע לקנסות שהוטלו על תובע, בן זוג לשעבר שניהל הליכים שנויים במחלוקת בנושא משמורת ילדים וטענות לפגיעה מינית. בתחילה מונה מומחה שיאפשר מפגשים בין הנתבעת לקטינות, ובהמשך ערערה על כך התובעת, ובית הדין הרבני דחה את טענותיה והורה על פגישות מפוקחות. סירובו של התובע לשתף פעולה עם המומחה שהודרך הוביל לקנסות כספיים, המוצדקים על ידי בית הדין הרבני כהכרחיים לקיום החלטות שיפוטיות למרות המשך אי עמידתו של התובע. בית הדין הרבני הגדול ביטל מוקדם יותר החלטה דומה בשל ליקויים פרוצדורליים. על הקנסות שהוטלו ערער התובע, שטען להודעה לא ראויה ולהיעדר זכויות שימוע, היבטים שהוכרו בחלקם על ידי הרשות הבוחנת, והביאו לכיול מחדש של הקנסות הכספיים. הביקורת אישרה את העונש הראשוני תוך שהיא מחייבת חישוב מחדש של קנס עוקב, תוך הכרה בטעויות פרוצדורליות בקביעה קודמת של קנסות יומיים ללא שימוע ראוי. התסקיר גם דחה את הטענות נגד מינוי המומחה והתאמות מזונות הילדים הנלוות אליו כחורגות מהיקפו, והפנה חששות אלה להליכי ערעור מתאימים. התוצאה הסופית התאימה את הקנסות שהוטלו בעבר והדגישה את הצורך בהקפדה פרוצדורלית בהטלת סנקציות, והעניקה לתובעת הזדמנות מחודשת להציג את טענותיה באופן מקיף יותר בבית הדין הרבני.