ע"א 783/83

תקציר

הערעור נדחה, ואישר את קביעתו של בית המשפט המחוזי כי המערערת אחראית על פי עוולת הרשלנות לפי סעיף 35 לפקודת הנזיקין. בית המשפט מצא אחריות זו מוצדקת ללא קשר לתפקידו של קפלן כמתווך ולא כסוכן של התובע. מעשיו של קפלן, שהיו כרוכים במסירת מידע לא מדויק, הובילו את התובע לעסקת הלוואה פוגענית, תוך גרימת נזק כספי. לערכאת הערעור הייתה הסמכות, לפי תקנה 423 לתקנות סדר הדין האזרחי, לבסס את החלטתה על עילה משפטית שונה מזו שנקבעה במקור על ידי בית משפט קמא, כל עוד היא נתמכת בחומר העובדתי והראייתי שנקבע במשפט. ערכאת הערעור מצאה כי נכון שבית המשפט המחוזי כלל את הרשלנות בנימוקיו, דבר הממחיש את הימנעותו של קפלן מלפעול בשקידה ולגלות את המידע הדרוש במהלך הליך המשא ומתן, דבר שהטעה את התובע. גם ללא בחינה מפורטת של סעיפים 56 ו-57 לפקודת הנזיקין בשל העובדות שנמסרו, האחריות בגין מצג שווא רשלני הייתה ברורה. החלטת הערעור הדגישה את הנורמות של תום לב, הגינות וגילוי נאות הנדרשות במהלך משא ומתן, והחליפה מושגים מיושנים כגון CAVEAT EMPTOR בסטנדרטים עכשוויים. בית המשפט הדגיש את הציפייה כי כל הצדדים, ובפרט בעלי הון דוגמת המערערת, יימנעו ממסירת מידע רשלני וינקטו באמצעים יזומים למניעת נזק צפוי מראש. הממצאים העלו ראיות משמעותיות לכך שהמערער, כאדם סביר העוסק בעסקאות פיננסיות, היה צריך לצפות מראש את הסיכונים והנזק העלולים לנבוע מהטעיית התובע. הערעור נדחה על הסף, וחייב את המערערת לשלם את שכר טרחת עורך דינו של המשיב מס' 1, בסך 150,000 ₪, בניכוי נוסף להצמדה וריבית עד למועד התשלום. פסק הדין, עליו הסכימו השופטים בייסקי ולוין, ניתן ביום 1.8.84.