ת"א 1697/01

תקציר

הסוכנות היהודית הגישה תביעה נגד מינהל מקרקעי ישראל ושני מושבים, יגל וצפריה, בדרישה לקבל חלק מהפיצויים ששולמו בגין הפקעת קרקעות בכיכרות שני המושבים. הסוכנות טענה כי מכוח מערכת ההסכמים שהיא צד להם, יש לה זכות קניינית או לפחות טובת הנאה בשטח המופקע, ולכן היא זכאית לקבל לפחות חלק מהפיצויים שניתנו בגין ההפקעה. זכות החכירה של הסוכנות את הקרקע נובעת מהחוזים המשולשים שנחתמו בין הסוכנות, המינהל והמושבים. זכות זו היא זמנית ונועדה לאפשר לסוכנות לשלוט בקרקע ולסייע למושבים להתבסס כיישובים חקלאיים. המינהל והמושבים טענו כי זכותה של הסוכנות מוגבלת להחזר ההלוואות שהעניקה למושבים, וכי מרגע שהלוואות אלה נפרעו, אין לסוכנות עוד זכויות בקרקע. זכותה של הסוכנות להחכיר את הקרקע היא, לטענת הנתבעים, בטוחה בלבד להחזר הלוואות הסוכנות, ואין לה ערך עצמאי. בית המשפט קבע כי לסוכנות זכות קניין בקרקעות המופקעות. זוהי זכות מיוחדת, שיש לה מאפיינים הנובעים מתפקידה של הסוכנות ביישוב הארץ ובמטרותיה. מדובר בזכות בעלת "תאריך תפוגה" - שחולפת מן העולם עם הגעת ההסדר לאיחוד. הסוכנות זכאית ל-15% מהפיצוי בגין ההפקעה, שיחושבו לפי שווי הקרקע בצפריה וביגל, שנקבע במקרים קודמים, כלומר 11,700 דולר לדונם. המינהל חויב לשלם לסוכנות את הסכומים הנדרשים, וצפריה חויב לשפות את המינהל בסכום שעליו לשלם לסוכנות.