פש"ר 9151-10-21

תקציר

פסק הדין דן בערעור על החלטה של נאמן בנוגע לתביעת חוב בהליך פשיטת רגל. החלטת הנאמן תיבחן במשורה, רק במקרים של חוסר סבירות קיצוני או חריגה מהוראות החוק. הנאמן חישב את החוב לפי פקודת פשיטת הרגל, המחייבת חישוב ריבית בשיעור של 3% לשנה בגין חובות ללא ריבית מוסכמת, וניכוי תקבולים. הנושה המערער טען כי יש לחשב את החוב על בסיס הריביות הגבוהות יותר בחוק ההוצאה לפועל, וכי אין לאפשר לנאמן "להציץ מאחורי הפרגוד" של פסק הדין הקודם נגד החייב. בית המשפט מצדד בנאמן ומדגיש כי תפקידו שיפוטי באופיו וחובתו להגן על נכסי החייב ועל האינטרסים של נושים אחרים. יתר על כן, הנאמן בחן את פסק הדין הקודם ומצא כי הוא מבוסס על טענה שכבר התיישנה, והמערער לא סיפק כל אסמכתא בכתב לתמיכה בטענתו. בית המשפט מדגיש את סמכותו של הנאמן לעיין בפסקי דין ולדחות תביעות חוב בנסיבות מסוימות, ובמקרה זה החלטת הנאמן מוצדקת. עוד מציין בית המשפט כי טענותיו הנוספות של הנושה בדבר תכנית פשיטת הרגל ומחדלי החייב אינן רלוונטיות לערעור ויש להעלותן בתיק פשיטת הרגל עצמו. לבסוף, בית המשפט מדגיש את החשיבות לאפשר לחייב להתחיל מחדש, שהיא אחת המטרות של הליכי פשיטת רגל, ולכן דוחה את הערעור, ומאשר את החלטת הנאמן.