רע"א 2414/14

תקציר

פסק הדין הנדון קשור לסכסוך על חלקת קרקע בירושלים המשתרעת על פני כ-116 דונם, שנגנבה לכאורה מאביו המנוח של המשיב ונמכרה למבקש בשנת 1970. המשיב הגיש תביעה בשנת 2010, והמבקש ביקש לדחות את התביעה בעילה של התיישנות וחוסר עילה או יריבות. בית המשפט המחוזי בירושלים דחה את בקשת העותר לדחייה, בקובעו כי טענות מקדמיות אלה מחייבות בירור עובדתי מלא, שמוטב להותירו להליך המשפטי העיקרי. לאחר מכן ערער המבקש על החלטה זו, וטען כי שגה בית משפט קמא בכך שלא דחה את התביעה על הסף. עוד נטען, כי המשיב העלה טענות סותרות לגבי המקרקעין הנדונים בהליך קודם. המסמך מוסיף ומפרט שורה של ליקויים פרוצדורליים בערעור המבקש, הקשורים למסמכים החסרים שצורפו לבקשה. כן היא מתייחסת לטענות המבקש בדבר החלטת בית משפט קמא שלא לדחות את התביעה, ומסבירה כי החלטות אלה בנוגע לשלבי הדיון בהליך מוגבלות למקרים חריגים ואינן עילות ערעור. השופט קבע כי שיקול הדעת שהפגין בית משפט קמא בעניין זה היה סביר ואינו מצדיק התערבות, במיוחד בהתחשב בהיקפו המצומצם של הליך הערעור. משכך, נדחתה בקשת רשות ערעור על ההחלטה. פסק דין זה הוא סופי, ולא ניתנו הוראות נוספות בנוגע להוצאות, שכן לא התבקשה תגובה.