דנ"א 9337/09

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית עתירה לקיום דיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון בערעור אזרחי 4085/07. הערעור המקורי ביקש לקבוע האם בני זוג, דבורה ואלי אוזן, יכולים להתנער מכתב אישום על בסיס היעדר חתימה. בית המשפט העליון קבע בעבר כי ערעורם של העותרים על החלטה לחייב אותם בשטר המכר נדחה, שכן אחת החתימות על שטר המכר הייתה ללא עוררין של העותר, והחתימה השנייה נחזתה אף היא של העותר, על פי נסיבות העסקה. דעת הרוב של השופטים ג'ובראן ופרוקצ'יה קבעה כי העותר מחויב לשטר לפי סעיף 92(א) לפקודת השטרות, שעניינו חתימות ברשות. השופט דנציגר חלק על כך, ואימץ גישת מיעוט מפסיקה קודמת שדרשה אינדיקציה פורמלית לאישור השטר. העתירה לעיון חוזר בפסק דין זה נדחתה, שכן השופט קבע כי פסק הדין אינו סותר פסיקות קודמות של בית המשפט העליון, ואף אינו חשוב או חדשני דיו כדי להצדיק דיון נוסף. פסק דין הרוב התבסס על הדין הקיים ועל נסיבותיו הספציפיות של המקרה, לעניין סעיף 92(א) לפקודת השטרות. בנוסף, הדיון בסעיף 25(א) לפקודת השטרות – שבו התמקד השופט דנציגר – לא היה נחוץ לפסק הדין ולא סיבה מספקת לקיים דיון נוסף. כתוצאה מכך נדחתה העתירה, ופסק דינו הקודם של בית המשפט העליון נותר בעינו, ללא צו להוצאות.