ת"א 56773-02-16

תקציר

בסדר. להלן ניתוח משפטי מקיף של ההחלטה, המתמקד בעיקר בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס אך ורק על המידע שסופק: **ניתוח משפטי של ההחלטה בתיק 56773-02-16: לוינקורן נ' SUSITA LTD ואח'** **מבוא** ההחלטה הנדונה עוסקת בבקשה לסילוק תובענה על הסף, בהתאם לתקנות 100 ו-101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סד"א"). בקשה זו הוגשה על ידי הנתבע 2, דב נסיס (להלן: "המבקש"), כנגד התובע, משה לוינקורן (להלן: "המשיב"). המבקש טען כי יש לסלק את התביעה כנגדו על הסף בשל היעדר יריבות ועילה, והתיישנות. בית המשפט, כבוד השופט אליהו בכר, דחה את הבקשה. **עיקר הטענות בבקשה לסילוק על הסף** 1. **היעדר יריבות והיעדר עילה נגד המבקש:** * **טענת המבקש:** המבקש טען כי אינו קשור לחברה הנתבעת (SUSITA LTD, להלן: "החברה") וכי בעל הדין הנכון לתביעה הוא החברה עצמה, כאישיות משפטית נפרדת. לטענתו, המשיב מנסה לקשור אותו לחברה באופן שאינו כדין, ללא בסיס עובדתי או משפטי, וזאת על אף שהוא אינו בעל מניות או נושא משרה בחברה. בנוסף, טען המבקש כי הוא אינו צד לעסקת ההלוואה הנטענת, וכי המכתבים המצורפים לכתב התביעה אינם חתומים על ידו, אינם נושאים את חתימתו, והוא לא העסיק את החותמים עליהם. * **הרמת מסך:** המבקש טען כי המשיב מנסה להרים את מסך ההתאגדות כנגדו, אך אינו עומד בכללים הקבועים בסעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות"), וכי לא פירט את העובדות המקימות עילה זו. 2. **התיישנות:** * **טענת המבקש:** המבקש טען כי עילת התביעה בגין ההלוואה נולדה בשנת 1996, והיה אמור להיפרע עד 20.4.2003. לפיכך, לטענתו, עילת התביעה התיישנה באפריל 2010, שבע שנים לאחר המועד האחרון לפירעון. **עיקר התגובה לבקשה** 1. **נגד טענות היעדר יריבות ועילה:** * **טענת המשיב:** המשיב טען שהמבקש משקר וכי הוא אף צירף מסמכים המוכיחים את טענותיו (נספחים א'-ג' לתגובה). לטענתו, המבקש חתם על נספחים א'-ג' לכתב התביעה, והטענה לזיוף היא שקר. * **הרמת מסך:** המשיב טען כי העילה להרמת מסך פורטה בסעיפים 13-33 לכתב התביעה, וכי סעיפים 32-33 מתייחדים לאחריותו האישית של המבקש. 2. **נגד טענת ההתיישנות:** * **טענת המשיב:** המשיב טען כי ב-15.10.1996 פנו הנתבעים למשיב והודו בקיום ההלוואה וביקשו ארכה לפירעונה. ב-30.11.2001 עלו ההסכמות על הכתב. ב-25.2.2009 שלחו המבקש והחברה מכתב בו הודו בחוב בסך 163,500$. לאור סעיף 7 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958, המשיב טען כי המבקש הטעה אותו לבל יגיש תביעה, תוך בקשות חוזרות ונשנות לארכה והטעיה ביודעין. לפיכך, לטענתו, טרם חלפו 7 שנים מיום סיום ההטעיה. **תשובת המבקש לתגובה** המבקש, באמצעות בא כוחו, שב וטען כי התגובה אינה נתמכת בתצהיר, כי המשיב לא התייחס עניינית לטענותיו, וכי המשיב טרם הגיש כתב תשובה לכתב ההגנה. המבקש חזר על טענתו כי אין לו קשר לחברה, וכי התביעה היא פרי דמיונו. הוא טען כי הרישום של השם המסחרי SUSITA COMPANY נעשה בסוף 2007, וכי המשיב לא הציג ראיות לנטילת הלוואה על ידי החברה או לזיקת המבקש למכתבים. בנוגע להתיישנות, המבקש טען כי המשיב לא הציג ראיות להודעה על נקיטת הליכים משפטיים. הוא הדגיש כי אין לו קשר למכתב מיום 25.2.2009, שכן שמו וחתימתו אינם מופיעים עליו, וכי בהינתן שהתביעה הוגשה ב-25.2.2016, הרי שהתיישנה. **דיון והחלטה – עקרונות משפטיים וחידושים** 1. **עקרונות סילוק תובענה על הסף:** * **זהירות מופלגת:** בית המשפט מדגיש כי סילוק תובענה על הסף (לפי תקנות 100 ו-101) הוא סעד קיצוני ויוצא דופן. הלכה פסוקה היא כי יש לנקוט משנה זהירות טרם סילוק תביעה, ולהשתמש בסנקציה זו רק במקרים בהם ברור באופן חד משמעי כי התובע אינו זכאי לסעד המבוקש, גם אם יוכיח את כל עובדות כתב התביעה. * **סיכוי קלוש:** אם קיימת אפילו אפשרות קלושה שבירור עובדתי יוביל לקבלת התביעה, אין להורות על סילוקה. הדבר עולה בקנה אחד עם זכות הגישה לערכאות, שהיא זכות יסוד. * **מטרת ההליך:** הליכי סילוק על הסף נועדו לייעל את ההליכים ולאפשר "קיצור דרך" במקרים בהם ברור על פניו כי אין לתביעה סיכוי להתקבל. * **הבחנה בין מחיקה לדחייה:** בית המשפט מצטט את פרופ' גורן, המסביר כי למחיקה ולדחייה על הסף מטרה אחת – סילוק תביעה שלא תניב לתובע סעד גם אם תתברר עד תום. עם זאת, דחייה על הסף (תקנה 101) יוצרת מעשה בית דין, לעומת מחיקה (תקנה 100) שאינה מונעת הגשה מחדש (בכפוף לשינוי הנסיבות). בית המשפט מציין ש"הגבלה זו צריכה להתפרש על דרך הצמצום ובזהירות המרבית". 2. **יישום העקרונות על המקרה:** * **מורכבות העובדות והטענות:** בית המשפט קובע כי במקרה זה, בשלב הדיוני הנוכחי, קיימות טענות עובדתיות ומשפטיות מורכבות, כגון: * הטענה המרכזית של אי פירעון הלוואה. * הבקשה להטלת אחריות אישית על המבקש בשל התנהלותו, אשר לטענת התובע מהווה עילה להרמת מסך. * טענות המבקש בדבר התיישנות והכחשת חתימתו ומעורבותו. * טענות המשיב בדבר קיום חוב, הודאה בחוב, ובקשות ארכה המעידות על המשך קיום היחסים המשפטיים. * **צורך בשמיעת ראיות:** בית המשפט קובע כי סוגיות אלו אינן ניתנות להכרעה בשלב זה, טרם שמיעת עדויות הצדדים והצגת ראיותיהם. בחינת כתבי הטענות לא מלמדת כי אין כל סיכוי, ולו קלוש, שהמשיב יזכה בסעד המבוקש אם יוכיח את טענותיו. * **הסעד המבוקש (הרמת מסך):** סוגיית הרמת המסך הינה עניין מורכב, הדורש בחינה עובדתית מעמיקה של נסיבות הקמת החברה, אופן ניהולה, והקשרים בין בעלי התפקידים בה לבין החברה עצמה. עצם הטענה להרמת מסך, ככל שהיא נתמכת בטענות עובדתיות (כפי שטוען המשיב שפורטו בסעיפים 13-33 לכתב התביעה), אינה עילה אוטומטית לסילוק על הסף, אלא דורשת בירור. * **התיישנות:** גם טענת ההתיישנות, המעלה שאלות עובדתיות (כגון מועד היווצרות העילה, הודאות בחוב, הטעיה, ניהול משא ומתן) ומשפטיות (פרשנות סעיף 7 לחוק ההתיישנות), אינה ניתנת להכרעה רק על בסיס כתבי הטענות, מבלי שמיעת ראיות. **החידוש המשפטי בהחלטה:** ההחלטה אינה מציגה חידוש משפטי מהפכני, אלא מהווה יישום קלאסי ומדויק של הלכות יסוד בדיני סדר הדין האזרחי בנוגע לסילוק תובענות על הסף. החידוש (אם ניתן לקרוא לזה כך) טמון בהדגשה החוזרת והנחרצת על **הזהירות הנדרשת** ובאופן שבו בית המשפט מפרש את **"האפשרות הקלושה"** שבית המשפט עושה בה שימוש כדי לדחות בקשה לסילוק על הסף. ההחלטה מדגימה היטב כיצד טענות כמו היעדר יריבות, היעדר עילה, והתיישנות, גם אם הן מועלות בצורה משכנעת לכאורה, לא יובילו לסילוק על הסף כאשר קיימת מורכבות עובדתית או משפטית הדורשת בירור ראייתי. **היבטים נוספים:** * **הוצאות:** בית המשפט מטיל הוצאות על המבקש בסך 5,000 ₪. הטלת הוצאות נועדה, בין היתר, להרתיע מפני הגשת בקשות סרק או חסרות בסיס, ובמקרה זה, נוכח דחיית הבקשה, הטלת ההוצאות מהווה הכרה בכך שהבקשה, למרות שהוגשה כדין, לא הייתה מוצדקת. * **היעדר תצהיר:** העובדה שהמשיב טען כי תגובתו אינה נתמכת בתצהיר (אם כי הדבר לא מפורט בהחלטה כעילה לדחייה) עשויה להיות רלוונטית בהליכים אחרים, אך במקרה זה, ההחלטה התבססה על מורכבות מהות התביעה ועל הצורך בבירור עובדתי. **סיכום** ההחלטה מבטאת את הפרקטיקה המשפטית הרווחת והנכונה לפיה סילוק תביעה על הסף הוא צעד קיצוני שיש לנקוט בו רק במקרים ברורים וחד משמעיים. כאשר עולות טענות מהותיות, גם אם הן עשויות להביא בסופו של דבר לדחיית התביעה, אך הן מצריכות בירור עובדתי או משפטי מעמיק, בית המשפט יעדיף לקיים את הדיון לגופו ולשמוע ראיות, ולא לסלק את התביעה על הסף. בכך, בית המשפט שומר על איזון בין הצורך בייעול הליכים לבין זכות הגישה לערכאות.