ע"פ 5937/22

תקציר

בפסק הדין שניתן ביום 28.9.2023 דחה בית המשפט את ערעורו של המערער, ואישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעניין אירוע דקירה. טענות המערער, הן בכתב והן בעל פה, לא הצליחו לבסס עילה מספקת לביטול ההחלטה הראשונית. בית המשפט המחוזי כבר התייחס בהרחבה לטענותיו של המערער, ובפרט בנוגע לטענות בדבר שיטות חקירה פסולות וחוסר עקביות לכאורה בגרסתו. עם זאת, טענות אלה נדחו באופן חד משמעי, שכן הודאתו של המערער מתיישבת באופן עקבי עם ראיות מאששות, כגון פרטי האירוע וגילוי סכין מגואלת בדם בזירה. בית המשפט קבע כי ההודאה עומדת בסטנדרט המשפטי של "דבר נוסף", והבטיח כי לא נגבתה בכפייה. זאת ועוד, טענותיו של המערער בדבר לחצים ואיומים במהלך החקירה נדחו מאחר שעדותו נחשבה בלתי אמינה בהשוואה לעדויות המהימנות של החוקרים. בנוסף, הופרכו הטענות כי ההודאה הייתה נגועה בשל איחור בפגישה עם עורך דין, שכן ההודאה חזרה על עצמה לאחר התייעצות. מחדלי החקירה הנטענים, כגון אי עיון בצילומי אבטחה נוספים או אי ניתוח נאות של טביעת האצבע של הסכין, לא נמצאו מספיקים כדי לערער את הרשעתו של המערער. בהכרעת הדין הודגש כי מחדלי החקירה לא שללו את הראיות המוצקות התומכות באשמתו של המערער. עוד ציין בית המשפט כי בעוד שבתחילה לא הוצגו טענות נגד גזר הדין, בהמשך הועלו טענות על חומרתו ללא הצדקה נוכח חומרת העבירה. לפיכך, הערעור נדחה פה אחד על ידי השופטים י' עמית וח' קבוב, ואישר את פסק דינו של השופט ד' מינץ.