ע"א 1089/01

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בעובד שהגיש תביעה נגד מעסיקו, בטענה כי עבר תאונת עבודה שגרמה לו לכאבי גב. עם זאת, השופט, השופט יהושע גרוס, דחה את טענת העובד וקבע כי אין די ראיות להוכחת אירוע תאונתי. השופטת בחנה בקפידה את העדויות ומצאה כי גרסתו של העובד לאירועים חסרה עקביות ובהירות. לא היה אזכור לאירוע ספציפי בדיווחים הראשוניים, ותיאור התאונה הגיע הרבה יותר מאוחר בחקירות. יתר על כן, טענות העובד בדבר הרמת תבנית כבדה בלבד הופרכו על ידי עדויות אחרות, מה שהוביל את בית המשפט לבחון את גרסתם בזהירות. גם אם גרסתו של העובד לתאונה התקבלה, השופט גרוס הגיע למסקנה כי לא קמה רשלנות מצד המעביד. המשקולת שהורמה נוהלה באופן סביר על ידי שני עובדים ולא חרגה מהגבולות המומלצים להרמה ידנית. השופטת התייחסה לתקנות עבודת נוער, הקובעות את המשקל המרבי שנער יכול לשאת על 16 עד 20 ק"ג, מהן משתמע כי המשקל המשותף לעובד ולעובד נוסף היה בגבולות המקובלים. בנוסף, השופט ציטט תקדימים משפטיים התומכים בתפיסה כי מעסיקים אינם אחראים לפגיעות הנובעות מסיכונים שעובדים סבירים ושקולים צריכים לצפות מראש ולהישמר מפניהם. עוד ציין השופט גרוס כי העובד ובא כוחם ניסו להציג טענה חדשה של הרמת תבנית במשקל 60 ק"ג, שלא הוזכרה בהודעות קודמות ונדחתה על ידי בית המשפט. בהתאם לפסק דינו המקיף של השופט גרוס, שניתח בדקדקנות את טענות התובעת, דחו המשנה לנשיאה השופטת אסתר קובו והשופטת מיכל רובינשטיין את התביעה ואת הערעור שכנגד, וקבעו כי על המשיב לשאת בהוצאות המעסיק של המערערת.