ת"צ 6794-03-19

תקציר

השופט קבע כי הסכם הפשרה בתביעה ייצוגית אינו סביר, הוגן או ראוי, ולכן לא ניתן לאשרו. בתביעה נטען כי הנתבע, עסק במקצועו, לא עמד בדרישות הנגישות לאנשים עם מוגבלות, כנדרש בחוק. הסדר הפשרה שהוצע נקבע כבלתי מספק, שכן הוא רק אילץ את הנתבע לדבוק בחוקים הקיימים ובהבטחה מעורפלת לתעדף את העסקתם של אנשים עם מוגבלות – התחייבות שהשופט ראה בה התחייבות ריקה מתוכן. יתר על כן, הסדר הפשרה לא סיפק הטבות או פיצויים קונקרטיים כלשהם לחברי הקבוצה הייצוגית. השופטת הדגישה כי הסדר הפשרה נעדר בהירות בהיבטים קריטיים, לרבות שכר עבור המבקש ושכר טרחת עורך דין, ואינו מייצג איזון ראוי בין האינטרסים של הנתבע לבין אלה של חברי הקבוצה הייצוגית. בנוסף, הסדר הפשרה ביקש לבסס הליך משפטי רחב היקף של ויתור מוחלט על תביעות ללא מתן תועלת ממשית. השופט הגיע למסקנה כי הסדר הפשרה, כפי שהוצג, אינו מצדיק את אישור בית המשפט והמליץ למבקש לשקול הגשת בקשה למחיקת התיק, שלא תיצור תקדים משפטי, או תגיש הסדר פשרה מתוקן. פסק הדין הדגיש כי הסדר הפשרה הנוכחי אינו משרת את טובת חברי הקבוצה הייצוגית.