ע"א 1716/09

תקציר

בפסק דין משלים שנדון בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, ערערו המערערים, בני זוג נשואים, על היקף אחריותו של בנק דיסקונט לישראל בע"מ לחוב שנצבר בחשבונות הבנק שלהם. הצרות הכלכליות החלו לאחר שמכרו את רכושם תמורת 970 אלף דולר והפקידו את הכספים בחשבונות בסניף יהודה מכבי של הבנק. הם ביצעו מספר פעילויות פיננסיות, כולל רכישת דירה חדשה והשקעה רבה בניירות ערך. כאשר ההשקעות הוחמצו עקב טלטלות בשוק המניות, הם לא יכלו לכסות את ההלוואות שלהם, וכתוצאה מכך נוצר חוב משמעותי. בית המשפט המחוזי דחה תחילה את תביעותיהם לסעד הצהרתי, אך מתח ביקורת על הבנק על כך שאפשר להם להמשיך לרכוש ניירות ערך למרות הרעה בתנאים הפיננסיים. פסק דין קודם חייב את בית המשפט המחוזי להעריך את תרומת הבנק לחוב. בית המשפט חילק את החוב לשני חלקים: האחד התייחס להלוואות לדירה - ולא מצא שם חבות בנקאית - והשני התייחס לרכישות ניירות הערך, וייחס לבנק 20% מחוב זה, המהווים 10% מסך החוב. המערערים ערערו וטענו כי על הבנק לשאת באחריות רבה יותר. הערעור אמנם לא ביסס את כל הטענות, אך הדגיש את הפרקטיקות "התמוהות" של הבנק בניהול חשבונות מועדפים, מה שהוביל בסופו של דבר את בית המשפט העליון לקבוע כי הבנק צריך להיות אחראי ל-50% מהחוב הקשור לניירות ערך, השווים ל-25% מסך החוב, ולחייב ניכוי של 348,731 ₪ מהחוב של המערערים. בערעור חלקי זה לא נפסקו הוצאות, בהסכמת השופטות ארבל וחיות, בראשות השופטת גרוניס.