ע"א 24734-06-23

תקציר

פסק הדין נסוב סביב תביעת לשון הרע שהגיש פוליטיקאי ישראלי, ח"כ טיבי, נגד המערערים, ששיתף בפייסבוק סרטון המאשים אותו בשימוש לרעה בכספים שיועדו לפרויקט תרבות. הסוגיות המרכזיות הן מועד הסרת הסרטון, תוקפו של צו בית המשפט, דחיית טענות המערערים ואחריותם ללשון הרע. בית המשפט לא מצא כל ראיה שתתמוך בטענת המערערים כי הסירו את הסרטון מיד לבקשתו של ח"כ טיבי, ובכך אישר את קביעתו של בית משפט קמא בדבר חוסר תום לב. עוד נקבע כי הצו להסרת הפרסום, אף שייתכן שהוצא בפגם טכני, נותר בתוקף לאורך כל ההליך ולא הוגש עליו ערעור בהצלחה. זאת ועוד, פסק הדין דחה את טענות המערערים בדבר תום הלב של טענותיהם, סבירות מסקנותיהם וניסיונותיהם לאמת את העובדות. פסק הדין הדגיש את מעמדם של המערערים כאנשי תקשורת ואת חובתם להפעיל שקידה ראויה בבדיקת אמיתות התכנים שהם משתפים, במיוחד כאשר הם מייחסים מעשים חמורים ליחידים. אשר להגנת המסקנה, הסכים פסק הדין עם קביעתו של בית משפט קמא כי מסקנתם של המערערים אינה סבירה, שכן היא אינה מבוססת על העובדות שהוצגו. הסרטון האשים באופן חד משמעי את ח"כ טיבי בשלשל לכיסו כספים, דבר שבית המשפט קבע כבלתי סביר וחסר תימוכין. גם טענת המערערים כי התבטאויותיו הקודמות של ח"כ טיבי גרמו ללשון הרע נדחתה, שכן בית המשפט לא מצא כל הוכחה לכך ששיקר בנוגע לקבלת הכספים. עם זאת, בית המשפט קיבל חלקית את הערעור בעניין ההוצאות, הפחית את הסכום שעל המערערים לשאת בו בגין שכר טרחת עורך הדין של המשיבים ל-10,000 ₪ והחזיר חלק מהפיקדון. זאת, בשל הימנעותם של המשיבים מלהשיב לבקשה ספציפית בדבר הסרת פרסום. סיכומו של דבר, פסק הדין אישר בעיקר את החלטת בית המשפט קמא, דחה את טענות המערערים ואישר את אחריותם ללשון הרע. היא הדגישה את חשיבותה של עיתונות אחראית ואת החובה לאמת תוכן משותף, במיוחד כאשר מדובר בחומר שעלול להיות מכפיש. בית המשפט אישר את הצורך בתוצאות בעת שיתוף תוכן שקרי ומזיק, תוך הצלחה מוגבלת עבור המערערים בכל הנוגע להוצאות.