ע"א 6438/05

תקציר

פסק הדין הוא לטובת המערערים. השופטת קבעה כי הם דיירים מוגנים כהגדרתם בחוק הגנת הדייר, ולכן יש לדחות את תביעת הפינוי שלהם. ההחלטה התבססה במידה רבה על העובדה שלא היה הסכם שכירות כתוב, שהשופט ראה בו הכרעה. עם זאת, היו די ראיות כדי להראות כי המערערים החזיקו בחנות משנת 1963 והוכרו כדיירים מוגנים על ידי הבעלים בתביעה משנת 1972. השופט לא נתן לראיה זו את המשקל הראוי. החוק אינו מחייב להתנות את מעמד הדייר המוגן בקיומו של הסכם בכתב, ולא יהיה זה סביר לשלול מהמערערים את זכויותיהם בשל חוסר יכולת להציג מסמך כזה לאחר שנים כה רבות. זכויותיהם של המערערים כדיירים מוגנים אינן צריכות להיות תלויות בתנאי זה, מה גם שתביעתם נתמכת בראיות רבות. יתר על כן, סביר להניח כי החנות הושכרה על ידי קודמה בהסכמת הבעלים, והבעלים יצטרכו להוכיח אחרת. בנסיבות אלה, המערערים מוכרים כדיירים מוגנים, התביעה נגדם נדחית, והמשיבה תישא בהוצאות המערערים ובשכר טרחת עורך דין.