ת"א 1327/09

תקציר

התובעים, בני זוג רוסים-ישראלים עשירים, פתחו חשבון בנק בבנק הנתבע בשנת 2006 והפקידו בו 5.5 מיליון דולר. ללא ידיעת התובעים או הסכמתם, במהלך השנתיים הבאות הועבר רוב הכסף לצד שלישי, חשבונו של מר לויטין. התובעים טענו כי הבנק התרשל בכך שאפשר העברות אלה ודרשו פיצוי על מלוא הסכום שהועבר בתוספת נזקים נוספים. לטענתם, הבנק לא פעל בהתאם לנהלים שלו למניעת הונאות ולהגנה על כספי הלקוחות, לרבות אי ביצוע שיחות אימות חובה, אי עדכון פרטי לקוחות ואי דיווח על פעילות חשודה. הבנק הכחיש כל עוולה וטען כי התובעים התרשלו באופן תורם בניהול חשבונם. הם מסרו פרטי התקשרות שגויים והביעו חוסר עניין בניהול חשבונם, ולא ביקרו בבנק ולא בדקו את מצבו במשך כל התקופה. בית המשפט פסק לטובת התובעים וקבע כי הבנק אכן פעל ברשלנות. בית המשפט קבע כי הבנק הפר את חובת הזהירות כלפי לקוחותיו בכך שלא פעל בהתאם לנהלים ולפרוטוקולים הפנימיים שנועדו להגן על כספי הלקוחות. מהראיות עולה כי התובעים לא אישרו את מרבית ההעברות, והצדקות הבנק להתנהלותו לא היו סבירות. עם זאת, בית המשפט מצא גם את התובעים התרשלו באופן תורם בכך שמסרו פרטי התקשרות שגויים והתנתקו מניהול חשבונם, מה שתרם לנזק. הרשלנות התורמת שלהם הוערכה בשליש, מה שאומר שהבנק יישא בשני שלישים מנזקי התובעים. בית המשפט פסק לתובעים פיצוי בסך 9,171,756 ₪, הכולל את הכספים המועברים בניכוי שליש בגין רשלנות תורמת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד התביעה. כמו כן חויב הבנק לשלם לתובעים הוצאות משפט ושכר טרחה, בסך 500 אלף שקל. פסק הדין כלל התנצלות מבית המשפט על העיכוב במתן פסק הדין בשל עומס עבודה חריג. לשני הצדדים הייתה הזכות לערער על ההחלטה לבית המשפט העליון בתוך 45 יום מיום קבלת פסק הדין.