ת"א 9134/07

תקציר

התובע, הסובל מתסמונת דאון, והוריו תבעו את הנתבע בטענה להולדה שלא כדין עקב רשלנות במעקב אחר הריונה של אמה של התובעת, שהביאה ללידת התובעת. תמצית הטענה הייתה כי הנתבע לא ביצע בדיקת מי שפיר ליולדת, אשר הייתה חושפת את מצבה של התובעת ומאפשרת את הפסקת ההיריון. הנתבעת טענה כי הריונה של האם נוטר על ידי גורם רפואי אחר וכי הורי התובעת התרשלו במילוי תפקידם במהלך ההיריון. בית המשפט מצא כי הנתבעת לא התרשלה במעקב אחר ההיריון, אך גם אם כן, לא היה קשר סיבתי בין הרשלנות הנטענת לבין הנזק שנגרם שכן סביר יותר שאמה של התובעת לא הייתה מבצעת את בדיקת מי השפיר גם אם היו מודיעים לה על חשיבותה. בית המשפט ביסס מסקנה זו על התנהלותה של האם במהלך ההיריון המדובר ובהריונות קודמים, בהם נמנעה באופן עקבי מלהגיע לפגישות וסירבה לעבור בדיקות מסוימות, לרבות בדיקת חלבון עובר פולשנית פחות. בנוסף, בדיקת מי השפיר בעייתית ומסוכנת יותר להריון, והאם כבר ילדה ילד עם מומים מולדים, אך לא שינתה את גישתה למעקב הריון. יתר על כן, בית המשפט מצא כי גם אם האם הייתה עוברת את בדיקת מי השפיר ומגלה את מצבה של התובעת, לא הוכח כי הייתה מפסיקה את ההיריון, במיוחד בהתחשב באמונתה הדתית כמוסלמית. בסופו של דבר נדחתה התביעה, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו, בהתחשב בנסיבות המקרה.