בר"מ 6382/20

תקציר

הכרעת הדין במקרה זה כרוכה במחלוקת על סמכותה של החלטת בית המשפט המחוזי לעצור את הליך הערעור ובמקביל להותיר על כנו עיכוב ביצוע. השופט פותח בהתייחסות לבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור, ומגיע למסקנה כי יש לקבל את הערעור. הסוגיה המרכזית היא הפער בין הכלל הבסיסי לפיו צד זוכה יכול לאכוף את זכייתו באופן מיידי, לבין המצב הנוכחי בו המבקש אינו יכול לאכוף את החלטת בית הדין לעררים לטובתו. זאת, משום שבית המשפט המחוזי נעתר לעיכוב ביצוע שביקש המשיב, ולאחר מכן הורה על סיום הליך הערעור – מצב שאינו זמני ואינו בשליטת המבקש או בית המשפט המחוזי עצמו. כתוצאה מכך, נמנעת מהמבקש האפשרות לאכוף את זכייתו לתקופה בלתי מוגדרת. השופט מציין כי אמנם ייתכנו במקרים מסוימים טעמים מוצדקות המצדיקים שיהוי כזה, אך החלטת בית המשפט המחוזי חוסמת למעשה את דרכו של המבקש לאכוף את זכייתו. זאת ועוד, השופטת אינה מקבלת את טענות המשיב המשווה מקרה זה לתקדימים קודמים בשל ההבדלים הפרוצדורליים. במקום זאת, ביטול עיכוב הביצוע במקרה זה יאפשר למבקש לממש את זכייתו מבלי להמתין תקופה לא ברורה עד לשמיעת הערעור. לפיכך, הערעור מתקבל, החלטת בית המשפט המחוזי לסיים את הליך הערעור תישאר על כנה, אך הסעד הזמני המעכב את ביצוע פסק דינו של בית הדין לעררים יבוטל. המשיב חויב בהוצאות המבקש, בסך 4,000 ₪.