ב"ש 897/82

תקציר

המשיב, שהואשם בשורה של עבירות פריצה לדירות בשני תיקים שונים, היה עצור מאז דצמבר 1981 מכוח צו מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים. התביעה ביקשה מעצר נוסף לפני משפט בתיק שני, ובית המשפט המחוזי השיב בשלילה, תוך שהוא מציין את שחרורו הצפוי של המשיב לאחר שנה במעצר כמתחייב בחוק. שופט בית המשפט המחוזי הורה על שחרורו של המשיב בערבות או על המשך מעצרו עד תום המשפט. המדינה ערערה על החלטה זו וטענה כי אין לחשב את מעצרו של המשיב בשני המקרים וכי חומרת העבירות והסיכון לשלום הציבור מצדיקים את המשך המעצר. בית המשפט העליון הסכים עם המדינה, קיבל את הערעור והורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים בתיק השני. בית המשפט הדגיש את התקופה הארוכה שהמשיב כבר שהה במעצר ואת הצורך לזרז את משפטו. בפסק הדין הוזכרו גם הראיות המשכנעות נגד המשיב, וצוין כי חוות הדעת המומחית מטעם התביעה סיבכה אותו בעבירות. בית המשפט קבע כי טיפול התביעה בתיק לא היה רשלני וכי תקופת מעצרו של המשיב בתיק הראשון אינה יכולה להבטיח את שחרורו במקרה השני, הנפרד.