ת"ק 58834-11-18

תקציר

התובע, שניהל חשבון בנק בבנק הנתבע, ביצע אצלם מספר הפקדות בסך כולל של כ-800,000 ₪. כאשר הכספים ישבו בחוסר מעש בחשבון בין השנים 2014 ל-2015, הבנק יזם השקעה בשם התובע, ורכש אג"ח ממשלתיות. ההשקעה איבדה ערך, והתובעת תבעה את הבנק להשבה ולפיצוי נוסף, בטענה שלא עודכנה על ההשקעה. הבנק טען כי פעל בהתאם לפקודת הבנקאות ולצו הבנקאות, המחייבות אותו להודיע ללקוחות על כוונתו להשקיע פיקדונות ללא תנועה ולאחר תקופה מסוימת להשקיע פיקדונות אלה באופן שיקבע נגיד בנק ישראל. הבנק טען כי עשה ניסיונות רבים ליצור קשר עם התובעת, לרבות שליחת מכתבים ושיחות טלפון, אך לא עלה בידו. בית המשפט פסק לטובת הבנק וקבע כי התובעת לא הוכיחה את טענתה כי התקיימו שיחות בינה לבין הבנק בנוגע להשקעה. השופטת קיבלה את טענת הבנק כי פעל באופן סביר בניסיון ליצור קשר עם התובעת, שכן הם ניסו להשיג אותה בדואר ובטלפון, וכי התובעת לא התקשרה עם ניסיונות הבנק ליצור עמה קשר. זאת ועוד, טענת התובעת כי היא אנאלפביתית לא הייתה משכנעת, שכן נראה כי היא ניהלה את חשבונה והבינה את מהות התקשורת של הבנק. עוד ציינה השופטת כי טענותיה של התובעת בבית המשפט סותרות את הודעתה המקורית, בה לא טענה לשיחות קודמות עם הבנק בנוגע להשקעה. ככלל, פעולות הבנק נמצאו סבירות ותואמות את החוקים הרלוונטיים, מה שהוביל לדחיית תביעת התובע. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו המשפטיות.