תמ"ש 24962-10-23

תקציר

לתובע, אזרח ארה"ב המתגורר בארה"ב ולנתבע, אשתו, אזרחית ישראלית המתגוררת בארה"ב, נולדו שני ילדים משותפים, לימור בת השנתיים ועידית בת 6 חודשים. בני הזוג ביקרו בישראל בחגי תשרי בספטמבר 2023, וכרטיסי הלוך ושוב מתוכננים לאוקטובר. במהלך הביקור סירב הנאשם לחזור לארה"ב עם הילדים ופתח בהליכים משפטיים בבית הדין הרבני. לאחר מכן הגיש התובע תביעה לפי חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים) להחזרת הילדים למקום מגוריהם. בית המשפט בחן את מקום מגוריהם הרגיל של הילדים ומצא כי למרות ביקורים מסוימים בישראל, מרכז חייהם של בני הזוג היה בארה"ב, שם נולדו הילדים, החזיקו באזרחות ויצרו קשרים. הילדה הצעירה, עידית, שהתה בארה"ב רק 3 חודשים לפני הביקור בישראל, אך בית המשפט קבע כי אין להפריד בין הילדים, וארה"ב נחשבה למקום מגוריהם המשותף. בית המשפט דחה גם את טענת הנתבעת כי התובעת הסכימה למעבר הילדים לישראל, שכן מהראיות עולה כי התובעת לא נתנה הסכמה ברורה וחד משמעית. בנוסף, בית המשפט מצא כי התנהגותו של התובע לאחר חטיפת הילדים מעידה על רצונו להחזיר את המצב לקדמותו וכי הוא לא השלים עם המצב הקיים החדש. יתר על כן, בית המשפט לא שוכנע כי קיים חשש כבד שהחזרת הילדים לארה"ב תחשוף אותם לנזק פיזי או נפשי או תעמיד אותם במצב בלתי נסבל, כפי שנטען על ידי הנאשם. למרות שהתובע הודה בשימוש ספורדי בסמים ובמקרה של אלימות פיזית, בית המשפט לא שוכנע כי הילדים יעמדו בפני סכנה חמורה עם שובם. כתוצאה מכך, פסק בית המשפט לטובת התובעת, הורה על החזרת הילדים לארה"ב לאלתר, פסק הוצאות משפט לתובע ואפשר לנתבעת 30 יום להיערך למעבר. פסק הדין הדגיש את חשיבות שלטון החוק והאיסור על שפיטה עצמית במקרים בינלאומיים של חטיפת ילדים.