בש"א 5438/20

תקציר

המערערים ביקשו ארכה לערעור על פסק דין קודם, תוך ציון מצב החירום של נגיף הקורונה כסיבה לעיכובם. רשם בית הדין דחה את בקשתם בקובעו כי אין מחלוקת כי המערערים היו מודעים לפסק הדין בחודש מרץ, ובקשת ההארכה הוגשה מאוחר מדי. המערערים ערערו על החלטה זו, בטענה כי ניהלו משא ומתן עם המשיב וכי בא כוחם הנוכחי נטל על עצמו את התיק רק לאחרונה. עם זאת, הערעור נדחה, שכן בית המשפט לא מצא טעמים מיוחדים המצדיקים את הארכת המועד. בית המשפט הכיר בשיקול דעתו של הרשם בעניינים אלה ואישר את ההחלטה, תוך שהוא מציין כי טעותם של המערערים לא נבעה ממצב החירום וכי לא הוכיחו כל עילה להתערבות. פסק הדין שב ואישר את דרישת "הנימוקים המיוחדים" להארכות, הנבחנים על פי נסיבות פרטניות, ובמקרה זה מצא בית המשפט כי הנימוקים שסיפקו המערערים אינם מספיקים. פסק דין זה מדגיש את ההיקף המצומצם של התערבות ערעורים בהחלטות שבשיקול דעת ואת החשיבות של הגשה במועד.