עפ"ת 53629-08-23

תקציר

הערעור על ההרשעה באי ציות לתמרור נדחה. המערער לא התייצב למשפט ללא סיבה מוצדקת, למרות שקיבל זימון בדואר רשום, שסומן על ידו כ"לא נדרש". על פי סעיף 240 של CPC, נאשם יכול להישפט שלא בפניו אם זה לא מוביל לעיוות דין. המערער טען לאי קבלת הזימון למשפט וטען כי אשתו הייתה הנהגת בעת ביצוע העבירה. עם זאת, אף אחת מהטענות לא אוששה בראיות משכנעות. בית המשפט התייחס לתקדימים דומים, והדגיש כי על המערערת מוטלת החובה לברר כל סוגיה הנוגעת למשלוח דואר ולא הצליחה להוכיח בעיות במשלוח דואר רגיל. הטיעון על כך שאשתו נהגה היה חסר אמינות, שכן נראה בלתי סביר שהיא זכרה שנהגה שנה לאחר מכן ללא זיכרון מפורט. מאחר שלא הוכח עיוות דין, היעדרותו של המערער לא הייתה מוצדקת, והערעור נדחה. כתוצאה מכך, בוטלה כל עיכוב ביצוע קנס, וחויב המערער להפקיד את רישיון הנהיגה שלו ולשלם את הקנס בתוך 30 יום.