ע"מ 48745-02-17

תקציר

פסק הדין דן בסיווג הפיצויים שקיבלו המערערים, שבו, מעיריית ירושלים, בעקבות אי סלילת כביש גישה, שמנע מהמערערים להקים תחנת דלק ולייצר הכנסות. בית המשפט בוחן פסיקה קודמת המבחינה בין סוגים שונים של הכנסות – הוניות או מניבות – כדי לקבוע את הטיפול המיסויי הראוי לפיצויים. מסקנתה היא כי הפיצוי מחליף אובדן הכנסה פורייה, דהיינו, הרווחים שהמערערים היו מפיקים מהפעלת תחנת הדלק. פסק הדין דוחה את טענות המערערים כי יש לסווג את הפיצוי כהכנסה הונית, כגון פיצויי הפקעה או פיצוי בגין אובדן העסק עצמו. תחת זאת, בית המשפט קובע כי הפיצוי הוא אך ורק בגין אובדן רווחים מתחנת הדלק שלא הופעלה. כמו כן, היא קובעת כי המערערים מנועים מלטעון אחרת בשל טענות סותרות שהועלו בהתדיינות קודמת עם העירייה. אשר על כן, הערעורים על שומת המס נדחים, והמערערים נדרשים לשלם למשיב הוצאות ושכר טרחת עורך דין, בסך 15,000 ₪.