בג"צ 8856/18

תקציר

פסק הדין המדובר נוגע לסמכות השיפוט של בתי המשפט בישראל בעתירות הנוגעות למעבר מרצועת עזה לישראל או לגדה המערבית. החוק, כפי שפורש על ידי השופטים, מקצה סמכות זו לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים, תוך הכרה בסמכותו המקבילה של בג"ץ לדון בעתירות כאלה במקרים חריגים. ההחלטה מבוססת על חוק בתי המשפט לעניינים מנהליים ועל הצו בדבר שטחים סגורים (שטח הגדה המערבית), המסמיכים את בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים לדון בהחלטות של ראש המנהל האזרחי או נציגיו הנוגעות לאנשים ספציפיים. מכיוון שמת"ק עזה פועל מטעם המנהל האזרחי, הוא נחשב לרשות מואצלת. בהסתכלות רחבה על הסוגיה, מציינים השופטים כי בית המשפט לעניינים מנהליים מופקד בראש ובראשונה על בחינת מקרים פרטניים, ולכן הוא הפורום המתאים לעתירות מסוג זה. בנוסף, ההיסטוריה החקיקתית של החוקים הרלוונטיים תומכת במסקנה זו, שכן תיקים על תנועה מעזה הוצגו במהלך חקיקת תיקונים הנוגעים לסמכויות שיפוט. עוד מדגישים השופטים כי טענות משפטיות מהותיות בדבר אופייה הייחודי של התנועה מעזה, בהשוואה לאזורים אחרים, נפרדות משאלת השיפוט העומדת על הפרק. כמו כן, למען הבהירות והסדר הטוב, פסק הדין ממליץ להבהיר את נושא ההיתרים ואת סירובם ליציאה מעזה, ולוודא שהם מיוחסים למנהל האזרחי. פסק הדין מתקבל פה אחד בין השופטים, מאשר את סמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים במקרים אלה ובכך דוחה את העתירה הנוכחית ללא הוצאות.