ע"א 266/66

תקציר

הכרעת הדין עניינה בשני ערעורים על סכסוך כספי על חמישה שטרות, בסך כולל של 15,000 ל"י, חתומים על ידי הנתבעת. הערעור הראשון, שהוגש על ידי התובעים, מתייחס לאי פסיקת ריבית על הסכום הנתבע ממועד הגשת התביעה ועד למועד הפירעון. בינתיים, ערעור הנתבע מערער על החוב עצמו, ועל אישור העיקולים. ערעורו של הנתבע מתמקד בסוגיה פרוצדורלית, בטענה כי מאחר שהנתבע הכחיש בדרך כלל את טענות התביעה, היה על התובעים להתחיל להציג ראיות. אולם, בית המשפט דחה טענה זו בקובעו כי ההכחשה כללית מדי ואינה שוללת במפורש את החזקת השטרות על ידי התובעים, כנדרש בתקנות סדר הדין האזרחי. לפיכך, החלטת השופט לפסוק לטובת התובעים התקבלה. באשר לערעור התובעים, הסכים בית המשפט כי היה מקום לפסוק לתובעים ריבית מיום הגשת התביעה. התובעים ביקשו ריבית במהלך פסק הדין הראשוני אך קיבלו ריבית רק עד למועד הגשת התביעה. מחדלו של השופט לפסוק ריבית נחשב לטעות, שכן התביעה התבססה על חשבונות שמועד פירעונם טרם הגשת התביעה. לפיכך, התובעים זכאים לריבית מיום הגשת התביעה ועד לפירעון החוב. ערעורי שני הצדדים בעניין הריבית והחוב הוכרעו אפוא לטובת התובעים. בהסכמת התובעים בוטל אישור העיקולים בפסק הדין הראשוני. הנתבע חויב לשלם לתובעים ריבית על סך של 15,000 ל"י ממועד הגשת התביעה ועד למועד הפירעון בפועל, בנוסף לסך של 500 לי בגין הוצאות הערעור.