ת"א 21734-09-19

תקציר

התובעים, שהם רוכשי דירה, תבעו את הנתבע, בונה הדירה, בגין ליקויי בנייה. התובעים טענו כי סבלו מליקויי רטיבות חמורים בתקרת חדר השינה וכי איכות חייהם והנאתם מהדירה נפגעו קשות כתוצאה מכך. הם דרשו פיצוי על עלות תיקון הליקויים בסך 74,667 ₪, פינוי הדירה במהלך התיקונים בסך 20,000 ₪ ופיצוי בגין עוגמת נפש בסך 30,000 ₪. הנתבעים בתביעה היו רוכשי דירה נוספת בבניין, שמרפסתה הייתה לכאורה המקור לליקויי הרטיבות בדירת התובעים. בית המשפט קבע כי תביעת התובעים הוגשה במסגרת תקופת ההתיישנות וכי התובעים הודיעו לנתבע על הפגמים. עוד קבע בית המשפט כי לא נמנע מהתובעים להגיש תביעה לאחר תקופת הבדק, אך מוטל עליהם הנטל להוכיח את רשלנות הנתבע. באשר לזכות לתיקון הליקויים, קבע בית המשפט כי התובעים לא נתנו לנתבע הזדמנות סבירה לתקן את הליקויים טרם הגשת התביעה וכי סירבו לאפשר לנתבע לתקנם במהלך המשפט. לפיכך, התובעים היו זכאים לפיצוי, אך בשיעור שהנתבעת הייתה נושאת בו אילו ביצעה את התיקונים. בית המשפט בחן כל אחד מליקויי הבנייה להם טענו התובעים וקיבל את חלקם. בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובעים פיצוי בסך 24,040 ₪ עבור עלות תיקון הליקויים, 4,000 ₪ עבור פינוי מהדירה במהלך התיקונים ו-30,000 ₪ בגין עוגמת נפש. בנוסף, חויב הנתבע לשלם לתובעים 8,845 ₪ בגין הוצאותיהם ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪. גם בקשת התובעים למתן צו מניעה שיחייב את הנתבעים לאפשר לנתבעת לתקן את הליקויים בדירתם התקבלה.