עב"ל 16895-07-15

תקציר

הערעור עוסק בשאלה האם המערערת, אלמנתו של מר ב.פ.ן, ושלושת ילדיהם הקטינים, זכאים לקצבת שאירים מהמוסד לביטוח לאומי לאחר פטירתו. השאלה המרכזית היא האם מר ב.פ.נ היה תושב ישראל בעת פטירתו, כנדרש בחוק הביטוח הלאומי. המערערים טוענים, כי די בכוונתו של מר ב.פ.נ לשוב לישראל, לצד פעולות המוכיחות כוונה זו, כדי לבסס את תושבותו. עם זאת, בית הדין האזורי ושופטי הערעור של בית הדין לעבודה פסקו שניהם נגד המערערים. בתי המשפט קבעו כי היעדרותו הממושכת של מר ב.פ.נ מישראל, היעדר זיקה לארץ ויצירת קשרים לארה"ב, הביאו לכך שהוא אינו יכול להיחשב כתושב ישראל. כוונתו, גם אם היא אמיתית, אינה מספיקה כדי לעקוף עובדות אלה. יתר על כן, פרשת הלל אהרון, אותה ניסו המערערים להבחין, תומכת בתפיסה כי תושבות מחייבת קשר קבע ורילוקיישן בפועל. משכך, הערעור נדחה, ופסק דינו של בית הדין האזורי מתקבל. בתי המשפט מכירים בקושי שבמצבם של המערערים, אך קובעים כי מעמדו של המנוח כתושב ארצות הברית ברור. לבסוף, מציעים השופטים למערערים לבחון את זכויותיהם על פי הדין האמריקאי.