ב"ל 8985-12-15

תקציר

המערער ערער על החלטה בעניין קצבת הנכות שלו, אשר קבעה תחילה כי נקבעה לו נכות יציבה בשיעור של 5% עקב ירידה בשמיעה, החל מיום 31.10.12. הוועדה הרפואית לעררים דחתה את ערעורו הראשון, מה שהוביל אותו לערער לערכאה גבוהה יותר. המערער טען כי הוועדה לא התייחסה להחלטה קודמת בעניין מוגבלותו, לא שקלה את כל הראיות הרפואיות לטובתו ולא נימקה את החלטתה במידה מספקת. מנגד, טען המשיב כי הוועדה פעלה כראוי ובמסגרת שיקול דעתה. בית המשפט לא מצא טעויות משפטיות בהחלטת הוועדה והסכים עם המשיב כי קביעת אחוזי הנכות מצויה בסמכותה של הוועדה. עוד מצא בית המשפט כי הוועדה שקלה את מכלול הראיות הרפואיות הרלוונטיות ונימקה די הצורך את החלטתה, לרבות התייחסות לטענות המערער בעניין הטינטון. כמו כן, בית הדין הדגיש כי החלטת ועדה רפואית כללית בעניין הנכות אינה מחייבת את הוועדה הרפואית לנפגעי עבודה. כתוצאה מכך, הערעור נדחה, ופסק הדין הראשוני לנכות נותר על כנו. לשני הצדדים נמסר על פסק הדין, שניתן בהעדרם.