ע"ע 48523-10-12

תקציר

הערעור נדחה משום שהוא מבוסס על טענות חסרות כל בסיס עובדתי או משפטי. המערער לא הציג כל ראיה שתתמוך בטענתו כי הסכם ההעסקה עם המשיבה מזכה את השליחים בפיצוי על בסיס "כמות התוצרת". זאת ועוד, טענתה החלופית של המערערת בדבר אופן חישוב גמול השעות הנוספות נעדרת כל בסיס משפטי או עובדתי. גם התנהלותו של המערער לאורך ההליך מעוררת קשיים, שכן הוא נמנע מלגלות עובדות מהותיות ואף הסתיר אותן. כך למשל, המערער היה מודע לשיטת חישוב השכר אך נמנע מלציין אותה בכתבי הטענות שלו. גם הטענה העיקרית שהעלתה המערערת בדבר תוכנו של הסכם ההעסקה אינה עולה בקנה אחד עם ההקשר התעשייתי וההיגיון הכלכלי. בנוסף, המערער לא מילא אחר התנאים הקבועים בסעיפים 4(א)(1) ו-8(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות, שכן לא הוכיח קיומה של אפשרות סבירה שהשאלות הנוגעות לתוכן ההסכמה יוכרעו לטובת הקבוצה. הבקשה, אפוא, נכשלת ביחס לכל רכיבי התביעה המבוססת על טענה זו. המערער גם לא הוכיח את הנחתו המעורפלת כי לא שולמה לשליחים מלוא התמורה לה היו זכאים בגין רכיב הפרמיה. יתר על כן, יש לדחות גם את תביעתו החלופית בעניין גמול שעות נוספות, שכן אין לה סיכוי להתקבל. עם זאת, עילת התביעה הנוספת והחלופית הנוגעת לחישוב דמי החופשה מעוררת קשיים. לא הייתה מחלוקת כי המשיב לא כלל את רכיב הפרמיה בדמי החופשה עבור חלק מהימים. בית המשפט המחוזי קיבל את טענת המשיב כי הדבר אינו נדרש על פי דין, אך קביעה זו בעייתית. מאחר שהמערערת הצליחה לעבור את המשוכות בתביעה ספציפית זו, בחן בית המשפט האם התקיימו התנאים הקבועים בסעיפים 8(א)(3) ו-(4) לחוק התובענות הייצוגיות – הסבירות שענייני הקבוצה יתנהלו בתום לב וכראוי. בית המשפט מצא כי אין יסוד סביר להניח כי עניינם של כל חברי הקבוצה יהיה מיוצג וינוהל בתום לב. המערער ובא כוחו לא הגישו ערעור קודם למשיב, דבר שהיה מביא ככל הנראה להצגת מסמכים המפריכים את טענות המערער. היעדר בקשה מקדמית תרם להגשת בקשה אשר הרחיקה את תוכנם של מסמכים בזמן אמת וגרמה למשיב נזק משמעותי. לפיכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי התובענה הייצוגית אינה הדרך ההוגנת לפתור את המחלוקת בעניין דמי החופשה. לבסוף, דן בית המשפט בסוגיית פסיקת הוצאות בהליכי תובענה ייצוגית וקבע כי על המערער ובא כוחו לשאת בהוצאות המשיב, בעיקר בשל נסיבותיו החריגות של המקרה. המייצג ישלם 20,000 ₪ ואילו המערער ישלם 5,000 ₪.