ערר 1/09

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לתוכנית מוצעת לשינוי ייעוד קרקע חקלאית למגורים, ובפרט לבניית 91 יחידות דיור. תכנית זו, המכונה תכנית 1/109 עד ח/2/109, נועדה לשנות את ייעוד הקרקע, המוגדרת כיום כאזור לפיתוח כפרי, כדי לאפשר התרחבות עירונית. עם זאת, הוועדה המחוזית דחתה את הפקדת התוכנית בנימוק של כמה סיבות, בהן הרגישות הסביבתית והנופית הגבוהה של האזור. המערערים, המועצה האזורית גן רווה והוועדה המקומית שורק, יחד עם היזם אודי אשרוף, ערערו על החלטה זו בטענה כי נימוקי הוועדה אינם מבוססים. לטענתם, האזור הוא בעל ערך מינימלי וכי החיבור בין אזור הנופש המטרופוליני לגן הלאומי "גבעות האיריס" יישאר ללא שינוי בתוכנית. בנוסף, הם טענו כי החלטת הוועדה סותרת את התמ"א 21/3, המייעדת את השטח לפיתוח כפרי. לאחר בחינת הערר הכירה הרשות בכך שהחלטת הוועדה המחוזית תואמת את ההיררכיה התכנונית ואת הצורך לשמור על שטחים פתוחים. הרשות מצאה כי שיקול דעתה של הוועדה הופעל כראוי, והדגישה את חשיבות השמירה על משאבי קרקע מוגבלים, במיוחד באזורים רגישים מבחינה סביבתית. הרשות ציינה כי השטח המדובר, כפי שהוגדר בתמ"א 35, הוא בעל ערך סביבתי משמעותי ויש להותירו כשטח פתוח. כמו כן, הרשות הדגישה את עקרון השמירה על שטחים, והודתה כי אף שאין זה השיקול היחיד, הוא מהווה גורם משמעותי במקרה זה. עוד ציינו כי מעמדה הבלתי מוגדר של ההתנחלות, המכונה "אירוס", והמספר המצומצם של יחידות הדיור המתוכננות במסגרת התוכניות המאושרות הקיימות, אינם מצדיקים הרחבה נוספת בשלב זה. בסופו של דבר נדחה הערר, כאשר הרשות אישרה את החלטת הוועדה המחוזית לדחות את התוכנית. הרשות הדגישה את השמירה על השטחים הפתוחים ואת הצורך לשקול את ההשלכות החברתיות, הכלכליות והסביבתיות ארוכות הטווח של החלטות על שימוש בקרקע, במיוחד במדינה צפופה כמו ישראל. פסק דין זה מחזק את חשיבות האיזון בין פיתוח לבין שמירה על אזורים רגישים מבחינה סביבתית.