ע"פ 2885/93

תקציר

המערערת ניהלה משרד שתיווך בין נערות ליווי ללקוחות, וגבתה עמלה עבור כל שידוך מוצלח. הוא הורשע בבית המשפט המחוזי בסרסרות במעשי זנות וערער, בטענה שתפקידו הוא רק לספק שירותי ליווי כלליים וכי לנשים יש חופש לבחור אם לקיים אקטים מיניים עם לקוחות או לא. בית המשפט העליון דחה את הערעור ואישר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר. לדברי בית המשפט, גישורו של המערער איפשר בבירור את הזנות, שכן המפגשים בין הנשים ללקוחות נועדו בעיקר למגע מיני, גם אם הפרטים לא נדונו מראש. יכולתן של הנשים לסרב ללקוחות מסוימים לא שללה עובדה זו. בית המשפט אישר את ההרשעה לפי סעיף 199(א) לחוק העונשין, האוסר על חיים על רווחי זנות או על קבלת תשלום ביודעין עבור מעשה זנות. השלכות המדיניות של הזנות והשפעתה על בריאות הציבור וכבודו הוכרו אך נחשבו לעניין של הרשות המחוקקת והמבצעת. השופטים מ' שמגר, י' בך וצ' א' טל דחו פה אחד את הערעור, וגזרו על המערער ארבעה חודשי עבודות שירות, 12 חודשי מאסר על תנאי וקנס.