בג"צ 5339/00

תקציר

פסק הדין דן בדרישות להפעלת מוסד להשכלה גבוהה בישראל ובתקנות המסדירות את משך הלימודים הנדרש לתואר אקדמי. ענייננו בשתי עתירות שהוגשו נגד המועצה להשכלה גבוהה (המשיבה מס' 1) ומכללת ברטון הול מאוניברסיטת לידס (המשיבה מס' 2), המפעילה מספר סניפים בישראל, לרבות בכפר סבא, רמת גן, חולון וירושלים. העותרים, סטודנטים בסניפים אלה, מערערים על החלטת המשיב מס' 1 להאריך את משך לימודיהם משלושה לשישה סמסטרים. המחקרים המקוריים נערכו על פי רישיון זמני שניתן למשיבה מס' 2. עם זאת, התברר כי המכללה אינה עומדת בתנאי הרישיון, בפרט בכל הנוגע למשך תוכנית הלימודים. המשיבה מס' 1 החליטה כי יש להאריך את התכנית לשישה סמסטרים, החלטה שלדעת העותרים אינה סבירה ואינה מידתית. בית המשפט העליון קבע, כי החלטתו של המשיב מס' 1 סבירה ומידתית, שכן קיצור משך הזמן יפגע בתכלית החוק, שהיא להבטיח רמה אקדמית נאותה. עוד מצא בית המשפט כי לא הייתה הצדקה לצפות שהעותרים יסיימו את לימודיהם בשלושה סמסטרים, שכן החוק דרש מינימום של שישה סמסטרים, והם יכלו בקלות לציית לו על ידי בחינת החוק בעצמם טרם הרשמתם. בנוסף, ציין בית המשפט כי המשיב מס' 1 גילה הקלה בכך שהכיר בלימודים שכבר סיימו העותרים וצמצם את מספר הסמסטרים הנדרש משישה לחמישה. לעותרים לא הייתה זכות מוגנת בחוק לקבל יחס שווה למחזורים קודמים, מה גם שהמכללה הפרה את תנאי רישיונה. מאחר שהסניפים בירושלים, רמת גן וחולון מעולם לא פעלו תחת רישיון כלשהו, נדחתה גם העתירה נגד המשיב מס' 1 בעניין סניפים אלה. ככלל, פסקי הדין מחזקים את חשיבות העמידה בדרישות החוק למוסדות להשכלה גבוהה ומגנים על האינטרסים של הסטודנטים על ידי הבטחת היושרה האקדמית של התואר.