ע"א 3021/11

תקציר

במחלוקת משפטית זו, הסוגיה העיקרית נוגעת לשאלה מתי יש להמיר חוב שכר טרחה בין משרד עורכי דין לבין הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית מערכים דולריים לשקלים חדשים (שקלים) – בין אם במועד הגשת התביעה ובין אם בתשלום בפועל. התביעה, שהוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, עסקה במשרד עורכי דין שתבע שכר טרחה שלא שולם עבור שירותים משפטיים. בית משפט קמא קיבל חלק מהתביעה, תוך ציון תשלומים בדולרים שיומרו לפי השער במועד התשלום, עליו ערערו המערערים, וטען להמרה במועד הגשת התביעה בשל ירידה משמעותית בשער הדולר לאורך זמן. הערעור ערער גם על החלטת בית משפט קמא להוסיף הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ולא ממועד הגשת התביעה. המשיבים ערערו על פסק דינו של בית משפט קמא, והציעו להחזיר את התיק לדיון חוזר בשל ערעור שאפשר להם לתקן את הגנתם. עם זאת, בית המשפט העליון מצא כי מבחינה פרוצדורלית המשיבים לא ערערו כראוי על שיטת ההצמדה והעניין בהגנתם הראשונית או בהגשותיהם הראייתיות. משכך, פסק בית המשפט לטובת המערערים, וקבע כי יש להמיר את החוב בהתאם למועד הגשת התביעה ולשאת הצמדה וריבית ממועד זה. כן התייחס בית המשפט לכספים שנמנעו על ידי המערערים, וקבע כי עליהם לצבור הצמדה וריבית החל ממועד פסק הדין. ערכאת הערעור החליטה לפסוק למערערים שכר טרחה, ובכך תיקנה את קביעותיו הקודמות של בית משפט קמא.