עמ"ת 50614-06-20

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לערעור על החלטת בית משפט השלום בחדרה בנוגע לכתב אישום שהוגש נגד המערער בגין עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש (על בת זוגו) ואיומים. האירועים המדוברים התרחשו ביום 11.6.2020, ובמרכזם אירוע אלימות לכאורה כלפי המתלוננת, שהייתה בת זוגו של המערער. המתלוננת טענה כי המערער ירק עליה, היכה אותה בראשה ותפס בחולצתה, דבר שגרם לה לחבלות ושריטות. הערעור התמקד בעיקר בתשתית הראייתית של התיק. המערער הכחיש את האירוע מכל וכל, ותיאר את ניסיון ההתאבדות המוזכר בכתב האישום כ"מבוים". הם טענו כי האדמומיות בחזה של המתלוננת נבעה מניסיונות החייאה וניסו לערער את עדותה של המתלוננת בשל סתירות לכאורה ומצבה הנפשי. בית המשפט בחן את הראיות שהוצגו על ידי הצדדים, לרבות הצהרות עדים, מסמכים רפואיים ודוחות חקירה. נקבע כי גרסתה של המתלוננת לאירועים נותרה עקבית ביחס לתקיפה, וטענותיה נתמכות בראיות אחרות כגון שיחות טלפון ותמונות. בית המשפט הכיר בכמה סתירות בדברי המתלוננת, אך לא ראה בהן משמעותיות מספיק כדי לשלול את אמינותה לחלוטין. טענות ההגנה של המערער, כגון הטענה כי ניסיון ההחייאה התרחש באופן שונה מהתיאור שתיאר המתלונן, לא היו משכנעות דיין כדי להצדיק את דחיית התיק בשלב זה. בית המשפט התחשב גם בקיומם של מריבות ומכתבים קודמים המעידים על היסטוריה של סכסוך בין המערער למתלונן, אשר סתרו את דברי המערער עצמו. עם זאת, בית המשפט הכיר בכמה חולשות בעניינה של התביעה, במיוחד בכל הנוגע להיבט הפגיעות. בתזכיר נכתב כי בתחילה לא אובחנו סימני פגיעה, מה שיצר חולשה בהיבט החבלה בתיק. בסופו של דבר החליט בית המשפט לדחות את הערעור ואישר את החלטת בית משפט השלום בחדרה להורות על קבלת תסקיר מעצר בטרם ישקול חלופות. השופט קבע כי קיים סיכוי סביר להוכחת אשמתו של המערער וכי ראוי להפנות את העניין לשירות המבחן לבדיקה נוספת. ההחלטה התקבלה על סמך הראיות הקיימות, מתוך הבנה שהיא תיבחן בהמשך המשפט.