ת"פ 15995-02-23

תקציר

הנאשם הורשע בתקיפה בנסיבות מחמירות עם שבר זכוכית לפי סעיף 334 + 335(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, בעקבות קטטה במועדון. השופט הסתמך רבות על ראיות נסיבתיות, שבמקרה זה היו הראיות המשכנעות והאמינות ביותר. האירוע החל בוויכוח בתוך המועדון, בו נדחף הנאשם והופרד ממנו בכוח. לאחר מכן עזב הנאשם את המועדון כשהוא כועס ונסער, ניפץ בקבוק זכוכית ואחז ברסיס. בהמשך הוא נראה מכה את המתלונן לכיוון גופו באמצעות הרסיס, ואילו המתלונן נראה זמן קצר לאחר מכן עם כתמי דם על חולצתו. השופט תיאר בדקדקנות את השתלשלות האירועים, תוך התייחסות לצילומי מצלמות האבטחה, וקבע כי המסקנה הסבירה היחידה היא שהנאשם פגע במתלונן. השופט גם דחה את עדותו של הנאשם, ומצא אותה לא משכנעת ומלאת שקרים, וציין כי הנאשם לא הציע הסבר חלופי סביר. ככלל, הדגישה השופטת כי מכלול הראיות הנסיבתיות יצר תמונה משכנעת ומקושרת של אשמתו של הנאשם, ולא הותיר ספק סביר.