ע"א 1626/11

תקציר

במקרה דנן, דחה בית המשפט המחוזי בנצרת את בקשת המבקש לעכב פסק דין קודם שהיטיב עם המשיב. בתחילה חתמו המבקש והמשיב על הסכמים שעניינם בנייה והשכרה של בניין על מגרש, אולם המשיב טען כי מדובר בפיקטיביות כדי להתחמק מתשלום מס, וטען כי נערך הסכם מכר בפועל בסכום של 80,000 דולר. בית המשפט הסכים חלקית, אישר את הסכם המכר אך ציין תשלום חלקי על ידי המשיב, ובכך מנע העברת בעלות מלאה. משלא הסכים, ערער המבקש על ההחלטה וביקש עיכוב ביצוע, בטענה לפגיעה אפשרית בלתי הפיכה בזכויותיו הקנייניות ולנטל כלכלי מחבות מס פוטנציאלית. המבקש הדגיש את משמעותה המשפחתית של הקרקע ואת פוטנציאל ההכנסה שלה, והשווה זאת לפגיעה מזערית לכאורה במשיב. המשיב השיב בשלילה, תוך הדגשת סתירות בטענות המבקש, בפסקי דין קודמים הקשורים אליו, ועמד על סיכויי ההצלחה הקלושים של הערעור נוכח ממצאיו העובדתיים המבוססים על מהימנותו של בית משפט קמא. בסופו של דבר, דחה בית המשפט את בקשת המבקש, בנימוק שאין הצדקה מספקת לנזק בלתי הפיך ולשמירה על זכותו של המשיב להשלים את העסקה. בית המשפט חייב את המבקש לשלם את שכר טרחת עורך הדין של המשיב, בסך 7,500 ₪, והדגיש כי פסקי דין הצהרתיים אינם מצדיקים בדרך כלל עיכוב ביצוע, אלא אם כן ראיות משמעותיות מצביעות על כך שערעור עשוי לפסול פסקי דין קיימים.