ב"ש 5029/05

תקציר

פסק הדין מקבל את הערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים לשחרר את המשיבים ללא ערבות בגין כניסה ליריחו, שטח צבאי סגור. שגה בית המשפט בקובעו כי לבתי המשפט בישראל אין סמכות לדון בתיק משיקולים ביטחוניים. עבירת הכניסה לשטח צבאי סגור, האסורה לפי תקנה 125 לתקנות ההגנה, מהווה עבירה פלילית של הפרעה לסדר הציבורי וניתן לשפוט אותה בבתי משפט בישראל, במיוחד כאשר כוונת המשיבים הייתה להתפלל ולא לפגוע בביטחון. הגישה הרעיונית, שהותוותה בפסק דין דוד, תומכת בכך; היא ממירה את הנסיבות העובדתיות של המקרה לנסיבות היפותטיות מקבילות בישראל. מאחר שהמשיבים הפרו צו החל באזור, ויריחו אכן הייתה שטח סגור, העבירה מקיימת את תקנה 125. החלטתו של בית משפט קמא מתהפכת, והתיק מוחזר להכרעה לגופה של הבקשה, לרבות סוגיית התושבות הישראלית של המשיבים. פסק דין זה מדגיש את סמכות השיפוט של בתי המשפט בישראל בעבירות ביטחוניות מסוימות, ומבטיח מיצוי דין תוך השארת עניינים ביטחוניים לבתי המשפט הצבאיים. שחרורם המיידי של המשיבים היה בלתי חוקי ויכול היה להביא למעצרם לתקופה של עד 8 ימים על פי תחיקת הבטחון. קבלת הערעור ממחישה את סמכותו של בית המשפט בנוגע להפרות כאלה, מקדמת את שלטון החוק ואת מיצוי הדין עם פעולות בשטחים צבאיים סגורים.