עמ"נ 58931-12-23

תקציר

הערעור מתייחס לסיווג הראוי של מספר נכסים בבעלות המערערת, אשר משכירה שטחים בנכסים אלה לצורכי אחסון. המערערת טוענת כי יש לסווג את הנכסים כמחסנים, דבר שיביא להורדת הארנונה. העירייה המשיבה, לעומת זאת, מסווגת את הנכסים כמבנים שאינם למגורים, מה שמוביל לשיעורי מס גבוהים יותר. שאלת המפתח היא האם הנכסים משמשים לאחסון בלבד, שכן זהו אחד הגורמים הקובעים לסיווג המחסן. בית המשפט קובע כי ועדת הערר שגתה משפטית בפרשנות ההוראות הרלוונטיות של צו הארנונה של עיריית תל אביב. אין די בכך שהנכסים משמשים כמחסנים על ידי הבעלים; הם חייבים לשמש גם כמחסנים על ידי הדיירים. בית המשפט מקבל את טענת המערערת כי הנכסים משמשים אך ורק לצורכי אחסון וכי לא מתקיימת בהם כל פעילות מסחרית או שיווקית. המערערת עמדה אפוא בתנאים לסיווג הנכסים כמחסנים. עם זאת, פסק דין זה חל רק על התקופה הנקובה בערעור. במידה והמערערת תשנה את הייעוד שלשמו מושכרים הנכסים, הם לא יסווגו עוד כמחסנים והמערערת תצטרך לשלם את הארנונה הגבוהה בהתאם. מאחר שהערעור התקבל באופן חלקי בלבד ושני מרכיבים אחרים של הערעור בוטלו, אין צו להוצאות. בית המשפט מורה על החזרת הערבות שמסר המערער.